פר"ק
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
|
1087-09
02/12/2013
|
בפני השופט:
דניה קרת-מאיר
|
- נגד - |
התובע:
1. אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (בפירוק) 2. עו"ד מיכה צמיר - כונס נכסים
|
הנתבע:
1. ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ 2. חנויות להשכרה בן גוריון ארלוזורוב בהרצליה בע"מ 3. חנויות להשכרה חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ 4. יהודית כהן 5. אלכסנדר אורן בע"מ 6. אלכסנדר אורן
עו"ד רפאל-קופמן עו"ד ברוך חכים עו"ד רפאל-קופמן עו"ד חגי שלו
|
החלטה |
1. כונס הנכסים הגיש בקשה בה נאמר כי לפרעון חוב פסוק בסכום העולה על 4.6 מיליון ש"ח משועבדים לטובת אורן מלוא הזכויות בחנות 33 המצויה ברחוב בן גוריון 35 בהרצליה.
החנות רשומה על שם החברה אולם, כפי שכבר נפסק בעבר, חנות זו נמכרה למשיבות 1-3 ורשומה לטובתן הערת אזהרה.
עוד נאמר בבקשה כי זכויות הבעלות הרשומות והמהותיות בחנות משועבדות כולן לטובת אורן כאשר 25 אחוז מהזכויות שייכות לאורן ממילא.
הכונס מבקש למכור את מלוא זכויות הבעלות בחנות 33.
הכונס ציין כי מדובר בבקשה לאישור המכר לקונים אלכסנדר אורן בע"מ או אלכסנדר אורן ביחד ולחוד, בתמורה לפי שווי חנות של 1.9 מיליון ש"ח.
הכונס ציין כי קיבל חוות דעת שמאי, פרסם מודעה להציע הצעות, ניהל הליך התמחרות וכי בסופו של דבר חתם אורן - המציע בסכום הגבוה ביותר -על חוזה מכר.
במסגרת הבקשה חזר הכונס וציין כי כל החנות משועבדת לטובת אורן, כאשר 25% מהזכויות שייכות לו ממילא ויתר הזכויות בשיעור 75% - שועבדו בהסכמת המשיבות 1-3 לפרעון חוב כספי, העולה נכון ליולי 2012 על 4.6 מיליון ש"ח לפני ריבית פיגורים, דמי שכירות, פיצויים מוסכמים וסכומים נוספים.
הכונס פירט שורה ארוכה של החלטות בהן נקבע כי כל חנות 33 משועבדת לטובת אורן.
עוד נאמר על ידי הכונס כי במהלך ההתמחרות ניתנה למשיבות 1-3 הזכות לפדות את זכויות אורן בחנות 33.
בהודעה מיום 8.9.13 הודיעו המשיבות 1-3 כי הן מממשות את זכות הפדיון. לאור זאת התבקשו להודיע האם הן מעוניינות לפרוע את מלוא החוב, שאז אין מקום למכירת חנות 33.
המשיבות 1-3 הודיעו שאין הן מבקשות לפרוע את מלוא החוב לאורן אלא לפדות זכות שעבוד שיש לאורן בהתאם להצעתו.
לשיטתן, זכויות השעבוד של אורן הן בשיעור 25% בלבד מחנות 33.
טענה זו, לדברי כונס הנכסים, היא טענה מופרכת אשר חותרת תחת כל הפסיקות ולכן מוגשת הבקשה לאישור המכר.
2. המשיבות 1-3 וכן גב'
יהודית כהן (להלן יחד: "
המשיבות") הגישו בקשה לאור הליכי המימוש אשר ננקטו על ידי כונס הנכסים, לאשר להן לפדות את מלוא זכות השעבוד העומדת לעמדתן לאורן בחנות נשוא המחלוקת.
המשיבות טענו כי בהחלטה אשר ניתנה ביום 11.9.13 [צ"ל להיות 11.9.12] אשר הורתה על מימוש השעבוד - הכיר בית המשפט זה בכך שמבחינה אופרטיבית זכות השעבוד העומדת לאורן היא בהיקף של 25% בלבד משווי החנות.
בהקשר זה צויין על ידי המשיבות כי נקבע בהחלטה שאין מקום לחזור ולדון בטענות באשר לתוקף השעבוד או בעניין השעבוד כלפי אורן בשיעור 25% מכלל הפרויקט.
המבקשות אף ציינו כי הגישו ערעור על החלטה זו של בית משפט, בו טענו בין היתר כי אין לחברה כל זכות בחנות 33 והשעבוד אינו חולש על החנות.
נאמר בבקשה כי ניסיונות המבקשות לעכב את המימוש עד להכרעה בערעור לא צלחו. לכן, לא נותרה בידן הברירה אלא לפעול בהתאם לפסק הדין.
משנקבע שווי החנות מבכרות המבקשות לפדות את מלוא זכויות המשכון כנגזר מחוות דעת השמאי, על פי הוראות סעיף 12 ו- 13 לחוק המשכון תשכ"ז - 1967.